<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן ו'</h1>
<h2>דף מד.</h2>
ולהסיר הפמוטות שהדליקו בתוכן בשבת אסור, שהן מוקצות מחמת איסור, כדאיתא פרק כירה. ויש שהיו נותנין בהם ככר ומטלטלין אותם. וטעות הוא, דלא התירו על ידי ככר אלא לגבי מת בלבד. והא דתנן (קכ"ג, ב') מדוכה בזמן שיש בה שום, מטלטלין אותה, פי' אגב השום. ויש מפרשי' דה"ה על ידי ככר, ואמרו דכי אמרי לא אמרו ככר אלא לגבי מת ה"מ למה שאין בו תורת כלי, אבל לדבר שיש בו תורת כלי מטלטלין אגב ככר. ולא נראו דבריהם, דאין לך מוקצה מיטלטל על ידי ככר, ולא התירו במדוכה אלא בשום וכיוצא בו הנדכין בתוכה, והטעם דכיון דאינה אסורה אלא מחמת מלאכתה ועכשיו משמש היתר במלאכתה הרי מה שאוסרה הוא מתירה והוה ליה כקדרה שמטלטלה עם התבשיל.
<h2>דף קכג.</h2>
ולהסיר הפמוטות שהדליקו בתוכן בשבת אסור, שהן מוקצות מחמת איסור, כדאיתא פרק כירה (מ"ד, א'). ויש שהיו נותנין בהם ככר ומטלטלין אותם. וטעות הוא, דלא התירו על ידי ככר אלא לגבי מת בלבד. והא דתנן (קכ"ג, ב') מדוכה בזמן שיש בה שום, מטלטלין אותה, פי' אגב השום. ויש מפרשי' דה"ה על ידי ככר, ואמרו דכי אמרי לא אמרו ככר אלא לגבי מת ה"מ למה שאין בו תורת כלי, אבל לדבר שיש בו תורת כלי מטלטלין אגב ככר. ולא נראו דבריהם, דאין לך מוקצה מיטלטל על ידי ככר, ולא התירו במדוכה אלא בשום וכיוצא בו הנדכין בתוכה, והטעם דכיון דאינה אסורה אלא מחמת מלאכתה ועכשיו משמש היתר במלאכתה הרי מה שאוסרה הוא מתירה והוה ליה כקדרה שמטלטלה עם התבשיל.
<h2>דף קלט:</h2>
ויש מקומות שבתי כנסיות שלהן בין הגוים ויש בני אדם שטליתותיהן גונזין אותן בחלונות בית הכנסת תחת המפתח, ועושין בראש החגורה כמין מפתח וחוגרין אותן בשבת ופותחין בהן אותן החלונות. ויש שהיו מתירין מפני שהוא בטל בחגורה כאלו העושין בראש חגורתם מכסף או מנחושת. ומורי הרשב"א ז"ל אסר, דהני לא בטילי. אדרבה, מחשיבו ועושה אותו בכונה כדי לפתוח בהן. וראיתו מהא דאמרינן פ' תולין היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת חייב. מאי טעמא, ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי, פי' שעדיין עתיד להשלים הציציות. והכא נמי זה המפתח חשיבא ולא בטלה לגבי הרצועה. ואל יוליך אדם המפתח בחגורתו אפילו בביתו, שכל הדברים האסורין לצאת בהן לרשות הרבים אסור לצאת בו אפילו בחצירו ואפילו בביתו דרך מלבוש. וכן כתב (הר"מ ב"ם) [הרמב"ן] ז"ל. וכן דעת מורי הרשב"א ז"ל, ור"מ ב"ם ז"ל לא אסר אלא בחצר שאינה מעורבת ודרך מלבוש, אבל במעורבת לא אסר בהלכות שבת פי"ט. ומורי הרשב"א ז"ל הראה פנים לאסור, וכמו שאכתוב לקמן בע"ה [לעיל ס"ד ע"ב].
<h2>דף קמא.</h2>
גרסינן פרק תולין טיט שעל גבי בגדו מסכסכו מבפנים ואינו מסכסכו מבחוץ, שמא יבא לכבס. ומותר לגוררו בצפורן. ואין מגררין לא מנעלים ולא סנדלים. כר או כסת שהיו עליהן טיט או צואה, מקנחו בסמרטוט. ואם נפל עליו לשלשת שהיא רוק עבה, נותן עליה מים עד שתכלה.
<h2>דף קמז.</h2>
אדם הולך לבית הכנסת ולובש מעילו או טליתו, פעמים שיש בו עפרורית, אם הטלית חדש ואוכם אסור לנערו, כדאמרינן פרק חבית המנער טליתו בשבת חייב חטאת, ואוקימנא להתם בחדתא ובאוכמא. ור"ח ז"ל פירש המנער טליתו מן הטל, וכן מוכיח שם, ומסקנא דלמאן דלא קפיד מותר. והילכך בין מעפרורית בין מן הטל, אם אינו קפיד מותר לנערו.
גרסינן בפרק חבית היוצא בטלית מקופלת בשבת חייב חטאת. ופרש"י ז"ל שאחר שנתן הטלית על ראשו הגביה שפוליה על כתפיו, שאין זו דרך מלבוש. וה"ר יונה ז"ל אסר לחתנים היוצאים בטליתות שלא יצאו לרשות הרבים עד שישלשלו.
ואסור לעשות מרזב. ופי' רי"ף כשמתעטף אדם בסודרו ומקפל שני קצותיהן כמו דרך קיפול ומניחה על כתפו השמאלי וחוזר ומקפל שאר הטלית שמשולשלת בצידו הימין ומניחו על כתפו וחללו כנגד השדרה ונראה כמרזב. ואסיקנא, אמר רב פפא, כל אדעת לכנופי אסור, להתנאות שפיר דמי. והילכך המקפל טליתו בידו או על כתפו, אם נתכוין כדי שלא יתלכלך אסור. ואם קבץ אותם כדי להתנאות כמנהג המקום, מותר.
<h2>דף קמט.</h2>
והנשים המקשטות עצמן ורואות במראה מותר. שלא אמרו אין רואין במראה בשבת משום השרת נימין אלא במראה של מתכת, אבל במראות שלנו מותר. וכן כתב הרי"ף ז"ל פרק שואל.
